"היה לי שבוע משוגע"
"כמה טוב שהגיע סופ"ש"
"כמעט לא ישנתי השבוע מרוב עבודה"
כמה פעמים שמעתם את המשפטים הללו? נדמה שבכל אלמנט של ניהול עסק בישראל, המשפטים הללו על תצורותיהם השונות נאמרים מדי שבוע. מחקרים מראים כי למרות שאנחנו מתארים את עצמנו כמתלוננים סדרתיים, המציאות אכן עגומה.
שוק העבודה הישראלי, מגלם באופן הברור ביותר המילה עומס בניהול העסק. בחינה שנערכה בעניין מצאה שאנו ישנים הרבה פחות משאר העולם. מחקר של חברת Sleeprate חברת סטארט-אפ המתמחה בהערכת דפוסי שינה, הפרעות שינה ותיקונם מצא כי הישראלים הולכים לישון בממוצע שעה מאוחר יותר מבשאר העולם (בשעה 00:30, כאשר בשאר העולם הולכים לישון ב-23:30 בממוצע); ישראלים ישנים רק כ-6:30 שעות, בהשוואה ל-6:58 שעות בשאר העולם והם גם, באופן לא מפתיע, עייפים יותר במהלך היום ומנסים להשלים שינה בצהריים.
לא בכדי, ג'ף בזוס מנכ"ל אמזון אמר כי "החלפת שעות שינה בתמורה לשעות 'פרודוקטיביות' היא אשליה", והצהיר כי הוא ישן 7 שעות בכל לילה.
כאשר אנו מחברים את הנתון הזה, עם הממצאים מדו"ח של הOECD העוסק באיזון חיי עבודה (Work-Life Balance) מהם עולה כי מתוך ארבעים מדינות שדורגו, ישראל שישית מהסוף עם ציון של 4.6 בלבד (מתוך 10). שכן שבוע העבודה הממוצע בישראל כולל 40.6 שעות, לעומת 38.6 שעות בארה"ב ו-29.3 שעות בלבד בהולנד שדורגה במקום הראשון.
כלומר אנו ישנים פחות ועמוסים יותר, על כך אין מחלוקת, אך האם לכל הפחות יש לכך אפקט חיובי ביחס לתוצר בעבודה.
ובכן, התשובה היא לא באופן חד משמעי. דו"ח של בנק ישראל שפורסם באוגוסט 2020 קבע שפריון העבודה בישראל נמוך ב-24% לעומת הממוצע ב-OECD
כלומר זוהי שגיאה מהותית, ברור לגמרי שכאשר אנו עובדים שעות רבות בעומסים גבוהים התפוקה שלנו יורדת בעובדת הרי עוד פעולה נוספת בשעה 23:00 לא תעזור לעובד הממוצע, גם לא ישיבה נוספת.
אך אנו חייבים להוסיף לכך עוד גורם, חשוב מאין כמותו המשתנה הנוסף הוא ריבוי המידע והמשימות המגיע אלינו. בזכות הטכנולוגיה והקדמה אנו עדים לשינוי דרמטי בחיינו. המידע זורים ונגיש, אנו שומעים על חדשות בעולם בתוך דקות ספורות, מעודכנים בשער הדולר, בשער של מסי, אך גם מקבלים מידע ועדכונים הקשורים גם לעבודה, גם כאשר אנו יושבים בסלון ומשוחחים עם ילדינו.
כך אנו מוצאים מקבלים מידע רב, לאורך זמן רב, וכפי שראינו קודם לכן גם עובדים עליו זמן רב עם שינה מועטת. כך שלמעשה הגדלנו באופן פרדוקסלי את העומס על חיינו "בזכות" הקדמה. האם זהו תהליך חיובי? נתן זלדס, שהינו בכיר לשעבר באינטל ישראל וכיום מומחה ארגוני המתמחה בפתרון בעיות שנובעות מהצפת מידע , חושב שלא. כך נאמר על ידו בראיון לכלכליסט:
ככל שכמות המידע עולה, עולה העומס המנטלי, והפרודוקטיביות, היצירתיות והבריאות של מנהלים ועובדים מידרדרת. באינטל ישראל למשל, עובד ממוצע מקבל מדי יום 100 אימיילים בנושאי עבודה, וסובל מהפרעה מדי שלוש דקות. זה גורם למתח תמידי ומונע את הפעולה הפשוטה והחיונית של חשיבה. הדברים האלה באים לידי ביטוי בתוצאות של כל הארגון"
מה נותר לנו לעשות? האם המציאות הזו אמורה להוביל אותנו במשך רוב חיינו הבוגרים? אנו בג'ני סבורים שלא, שניתן ל"פזר את העומס". כיצד? בכך שנבחר ונברור את המשימות שאנו נדרשים לעשות למשימות שנכון וטוב שהאחרים יעשו עבורנו. כיום, מודל "מיקור החוץ" של פעולות ומשימות רבות בחיינו הינו הפתרון הטוב ביותר עבור האדם והעסק הממוצע. לא מדובר במותרות, מדובר בבחירה באיכות החיים שלנו. כך נגדיל את שעות השינה שלנו, נווסת את רעשי הרקע, נייעל את עבודתו ונחזיר לעצמנו את השפיות לחיים שלנו.
